מרדכי סונזמרדכי סונז · עיתונאי. עורך Jewish Home News.
מחוץ לערוצים המקובלים, כי הערוצים המקובלים חסומים או מושחתים.
ארבעים שנה אני מביא את מה שראיתי לידיעת מי שמופקדים על הדבר, וכשהם לא פעלו, פעלתי אני. בגיל חמש-עשרה עזבתי את התיכון כדי לעבוד בצוותו של הסנאטור פרנק מורקובסקי מאלסקה: מחקר בענייני סיוע ביטחוני למדינות זרות, והשתתפות, כשהעוזר הפרלמנטרי לא יכול היה, בתדריכים של ועדת המודיעין של הסנאט. ב-1998, בנחליאל שבהרי בנימין, שמעתי מיליציות ערביות מתאמנות בלילות באש חיה, וכמוני שמעו כארבעים יישובים. הזהרתי את הרבנים. תדרכתי את יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. משרד ראש הממשלה השיב שהירי הוא "חתונות". אז פתחתי משרד משלי, בררתי מי מתאמן סביבנו ובמה, ופרסמתי את הדו"ח דרך מרכז למחקרי מדיניות, ששאל עליו את צה"ל, את משרד הביטחון, את משרד ראש הממשלה ואת מועצת יש"ע לפני ההדפסה. שלושה לא ענו. דובר המועצה דחה אותו מכל וכל.
כך עשיתי בכל שלב מאז, מוושינגטון ב-1986 ועד Jewish Home News היום: קודם לומר לאחראים, וכשהם אינם עושים דבר, לעשות זאת בגלוי.
למה להמשיך, כשאיש לא מינה אותי? כי התורה מטילה את החובה על מי שראה. "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז); והרמב"ם פוסק שמי ששמע שמחשבים על חברו רעה "וְלֹא גִּלָּה אֹזֶן חֲבֵרוֹ וְהוֹדִיעוֹ" עובר על הלאו הזה (הלכות רוצח ושמירת נפש א, יד). המקורות בעמוד החובה להזהיר.
אינני רב ואינני פוסק. אין לי משרה ואינני שייך למפלגה. אני אומר מה ראיתי ומה ענו לי, והבורא שופט. גם מה שקנו לנו הקולות שלנו הוא דבר שראיתי, ואני אומר אותו; השאלה ההלכתית שהוא מעורר מופנית לבית דין, לא אליי.
המבחן של כל זה הוא אם מה שכתבתי התקיים. "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד" (תמיד לב ע"א). למטה: מה כתבתי, מתי, ומה קרה אחר כך.
לוח התוצאות
מה כתבתי, מתי, ומה קרה אחר כך
כל פריט הוא דבר שנכתב בזמנו, עם תאריכו, ומה שבא אחריו.
-
1986נכתב
המורדים באפגניסטן זקוקים לסטינגר, וה-CIA עומד בדרך. המערכה של הפדרציה לפעולה אמריקנית-אפגנית בוושינגטון, שבה הייתי סגן מנהל המבצעים.
מה שבא אחריו25 בפברואר 1986: ההחלטה לספק את הסטינגר, יום אחרי שסגן ראש ה-CIA התפטר. המוזיאון של ה-CIA עצמו מכנה היום את הטיל "משנה כללי משחק".
המאמר -
1999נכתב
הרשות הפלסטינית מתכוננת למכה ראשונה: רכב משוריין, עשרות אלפי כלי נשק, אש אימונים לילית, ומדינה שהחליפה את הביטחון בתחושה שלו. הדו"ח, 22 במרץ 1999; פורסם על ידי מרכז אריאל למחקרי מדיניות כנייר מדיניות מס' 107, אוגוסט 2000.
מה שבא אחריו29 בספטמבר 2000: הכוחות החמושים של הרשות הפלסטינית פתחו באש על צה"ל ועל היישובים היהודיים ביהודה, שומרון וחבל עזה. המלחמה שהעיתונות כינתה האינתיפאדה השנייה נמשכה ארבע שנים.
הדו"ח בעמוד התיעוד -
2004נכתב
התוכנית המבצעית של צה"ל ממרץ 2004 לגירוש מעזה, תורגמה והופצה באותה שנה.
מה שבא אחריואוגוסט 2005: הגירוש מעזה ומצפון השומרון בוצע. התרגום פורסם במלואו באתר האנגלי של ערוץ 7 ב-30 ביולי 2020.
התרגום -
2025נכתב
18 בדצמבר 2025, ארבעה ימים אחרי הפיגוע בחוף בונדיי: הסיקור יתכנס להסבר גיאופוליטי, ייסוג כשיגיעו העובדות, ואז יפנה לאזהרות מפני מידע כוזב.
מה שבא אחריובתוך שבוע עבר הסיפור מטרור בחסות מדינה לאב ובן שפעלו לבדם, ועד סוף דצמבר עסקו כתבות ההמשך בשקרים ברשת ובמה שיש לעשות בעניינם.
התחזית, בבחינה לאחור -
2025נכתב
27 באוקטובר 2025: השריון של הרשות הפלסטינית וההסדרים שמשאירים את יישובי יהודה ושומרון עשרים דקות מה-7 באוקטובר הבא.
עדיין לאTwenty Minutes to Midnight